החלטה בתיק ת"א 6026-07

לפני בקשה לביטול פסק דין מיום 17.11.09, שניתן נגד המבקש, הוא הצד שלישי מס' 2 בתיק דנן.

התובע הגיש נגד קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: קרנית) ונגד נתבעים נוספים, תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 10.7.06, עת פגע בו רכב שהיה נהוג בידי הנתבע מס' 1.

קרנית הגישה כתב הגנה ושלחה הודעה לצד שלישי נגד המבקש, בהיותו הבעלים של הרכב ומתיר  השימוש בו.

המבקש לא הגיש כתב הגנה למרות שההודעה לצד שלישי הומצאה לו כדין ביום 21.4.09. לפיכך, ניתן נגד המבקש ביום 17.11.09 פסק דין המורה על קבלת ההודעה לצד שלישי, ומחייב אותו לשפות את קרנית בגין כל סכום שתחויב לשלם לתובע. במסגרת פסק הדין חויב המבקש בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ ( להלן: פסק הדין).

ביום 17.2.11 הגיש המבקש את בקשתו דנן, שעניינה הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. בבקשה טען המבקש, כי נודע לו לראשונה על פסק הדין רק לאחר שקיבל אזהרה מלשכת ההוצל"פ. נטען עוד, כי לא הוגש כתב הגנה מטעמו מאחר שהוא לא ידע אודות ההליך המשפטי המתנהל נגדו בשל העובדה שההודעה לצד שלישי וההזמנה לדיון שהיה קבוע ליום 17.11.09 לא הומצאו לידיו. המבקש אף התייחס בבקשתו ובתצהיר שצורף לה, לסיכויי ההגנה מפני ההודעה לצד שלישי.

קרנית מתנגדת לביטול פסק הדין. לטענתה, הבקשה הוגשה לאחר שחלף המועד הקבוע בתקנות ועל כן די בטעם זה כדי לדחותה. נטען עוד, כי אין בסיס לטענת המבקש לפיה הוא לא קיבל לידיו את ההודעה לצד שלישי מאחר שהיא נמסרה לו במסירה אישית ע"י שליח מטעמה . טוענת קרנית עוד, כי סיכויי ההגנה הם אפסיים ואין כל מקום לביטול פסק הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובכל המסמכים הרלבנטיים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר תוגש תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין למבקש. מדובר במועד אשר נקבע בחיקוק, ולפיכך רשאי בית המשפט להאריכו מטעמים מיוחדים שיירשמו. אם הבקשה מוגשת לאחר שחלפו שלושים הימים ממועד מתן פסק הדין, על המבקש לציין בבקשתו את המועד בו הוא קיבל את פסק הדין, או נודע לו עליו. אם בעל הדין אינו מפרט בבקשתו את המועד בו הוא קיבל את פסק הדין או את המועד בו נודע לו עליו, מניחים כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה (ראה פסקה 32 לפסק דינה של כב' השופטת עדנה ארבל ברע"א 8467/06 לובנה אבו עקסה נגד בית הברזל טנוס בע"מ ואח' (טרם פורסם)).

בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 17.11.09, הבקשה לביטולו הוגשה ביום 17.2.11, דהיינו זמן רב לאחר שחלף המועד להגשתה. המבקש אינו מציין בבקשתו ובתצהיר התומך בה את המועד המדויק בו נמסר לו עותק מפסק הדין או את המועד בו נודע לו עליו, ומסתפק בטענה כללית וסתמית, כי נודע לו על פסק הדין רק לאחר שקיבל עותק מהאזהרה מלשכת ההוצאה לפועל.

גם אם אניח, לטובתו של המבקש, כי נודע לו על פסק הדין רק לאחר שקיבל את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, אין בכך כדי לסייע לו. המבקש לא פירט בתצהיר ובבקשה את המועד בו קיבל את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. מעיון באזהרה ניתן להיווכח כי היא הודפסה ביום 13.12.10, כחודשיים לפני הגשת הבקשה, כך שגם ממועד זה ועד הגשת הבקשה חלף המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. עולה, אם כן, כי גם אם אניח לטובת המבקש, כי נודע לו על פסק הדין רק עם קבלת האזהרה, אין בכך כדי לרפא את הפגם שנפל בבקשה.

מכל האמור עולה, כי המבקש לא הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין במועד.

המבקש לא הצביע בבקשתו על טעם כלשהו אשר מצדיק הארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. בית המשפט העליון התייחס בשורה של פסקי דין למשמעות המונח "טעם מיוחד" וקבע, כי בית המשפט יטה להיענות לבקשה להארכת מועד כאשר האיחור לא היה בשליטת בעל הדין. טעמים הנעוצים בבעל הדין אינם בגדר טעם מיוחד, אשר מצדיק הארכת מועד (י.זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 890).קנה המידה שנקבע בפסיקה לעניין הטעם המיוחד הוא חמור, ובית המשפט לא יאריך את המועד כדבר שבשגרה. ברע"א 2195/00 המועצה המקומית מג'אר נ' אכרם סרחאן תק-על 2000(2), 32, נקבע כי "האינטרסים המעורבים בבקשה זו אינם רק האינטרסים של המבקשת, אלא גם של המשיב, שלאחר חלוף המועד להגשת בקשת הביטול זכה למען "חסינות" מפני ביטול ההליכים שננקטו נגדו...". בפרשת אכרם סרחאן ניתן לרעת המבקשת פסק דין על מאות אלפי שקלים בהעדר הגנה, ואף על פי כן בית המשפט לא ראה לנכון לבטל את פסק הדין בשל העובדה שלא הוכח קיומו של טעם מיוחד.

בענייננו וכאמור לעיל, המבקש לא הצביע על טעם כלשהו, לא כל שכן טעם מיוחד, אשר מצדיק הארכת המועד להגשת הבקשה. הוא אינו מפרט מדוע הבקשה הוגשה באיחור, מדוע הוא לא יכול היה להגישה בתוך המועד הקבוע ומה היו הנסיבות שהביאו אותו לאיחור בהגשת הבקשה.

מאחר שהבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאחר שחלפו 30 הימים הקבועים בתקנות, ומאחר שהמבקש לא הצביע על טעם כלשהו המצדיק את הארכת המועד, דין הבקשה להידחות.

מעבר לנדרש אציין, כי גם לגופו של עניין, דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות. מאחר שפסק הדין ניתן כדין, ביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. לצורך הכרעה בעניין זה על המבקש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: הראשון- המבקש חייב להצביע על סיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק דין בהעדר; השני, על המבקש להראות, כי יש לו סיכוי לזכות בהגנתו.

כאמור, פסק הדין ניתן לאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה במועד, ולא התייצב לדיון שהיה קבוע ליום 17.11.09. בבקשתו טען המבקש, כי הוא לא הגיש כתב הגנה מאחר שלא הומצאו לידיו ההודעה לצד שלישי וההזמנה לדיון שהיה קבוע ליום 17.11.09.

אין בידי לקבל נימוק זה. לתגובתה צירפה קרנית אישור מסירה המעיד על מסירת ההודעה לצד שלישי לידי המבקש עצמו ביום 21.4.09. לתמיכה בטענתה לא הסתפקה קרנית בהגשת אישור מסירה כדין, אלא אף צירפה מכתב של השליח שביצע את המסירה, ושלפיו הוא מסר את ההודעה לצד שלישי לידי המבקש, לא לפני שקיבל ממנו את מספר תעודת הזהות שלו והחתים אותו על אישור המסירה.

יתרה מכך, לתגובתה צירפה קרנית אישור מסירה אשר מעיון בו עולה, כי ביום 25.10.09 נמסרה לידי המבקש עצמו הזמנה לדיון שהיה קבוע ליום 17.11.09.

מכאן עולה, כי למבקש בוצעה מסירה כדין הן של ההודעה לצד שלישי והן של ההזמנה לדיון שהיה קבוע ליום 17.11.09. יחד עם זאת, הוא בחר לא להגיש כתב הגנה במועד ולא להתייצב לדיון שהיה קבוע.